top of page

עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת

רוחות רעות ולא יצר רע


״כי צינורות רהטי הלב חכמים עמוקים ועקומים באשדות השתפך רעיוניהם וחחי השלשלת עשתונותיהם עולים ויורדים כקו עקלתון כי רוח היא באנוש להטותו כה וכה, ואת אשר יבחר יקריב אליו והיה קודש״


ספר זכרון העירים שבחנוך מתאר כיצד מלאכים לקחו להם נשים וילדו את הנפילים, ענקים עצומים בגודלם שהביאו להשחתת הארץ: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם: (בראשית ו, ב;ד) בחנוך מתואר הסיפור המלא, כיצד עשו בינהם 200 מלאכים מרד (סוד) ובאו אל בנות האדם, לימדו אותן כשפים, זימה ומלחמה, ומלאה הארץ חמס.


על הנפילים נגזרת גזרה להיות רוחות רעות במותן, כי לשמים לא יחזרו ולשאול לא ירדו כאחד האדם לחכות לדינם ככתוב: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם [מן הנפילים] לְעֹלָם בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר [גם אם הוא בשר] וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: [כי אז יביא המבול]. וזה משפטם: ״ועתה הגבורים אשר נולדו מרוח ובשר רוחות רעות יקראו על הארץ ובארץ יהי משכנם: רוחות רעות יצאו מגויותיהם כי מנשים נולדו ומעירין קדישין תחילתם ושרשם הראשון: רוחות השמים בשמים משכנם יהי ורוחות הארץ אשר נולדו על הארץ משכנם על הארץ יהי: ורוחות הגבורים יהיו מענים מדכאים משחיתים מתנפלים על האדם ועושים רעות ומעשי הרס על הארץ ועושים עמל: הם לא יאכלו אוכל כי אם ירעבו ויצמאו ויביאו כשלון: והרוחות ההן תתנשאנה על בני האדם ועל הנשים כי על כן מהן יצאו:״


ואמר משה ע״ה אלהינו הוא אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכל בָּשָׂר (וידבר טז, כב)


אין יצר רע באדם

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם [מין האדם בכללותו] כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו [תוצרת הלב שהיא המעשים והיוצא מהם] וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (בראשית ח, כא)


כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו הוא חלק מפסוק שלם המדבר על שחר האנושות ולא על האדם היחיד. תוצרת הלב הם פרי המחשבה - מילים ומעשים - והללו רעים משחר האנושות: וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: (שם ו, ה). מבחינת המקרא אין מדובר בשני יצרים פנימיים עמם האדם מתמודד, והרעיון מאוחר לתורה, וזר לה. יותר קרוב הדבר לדטרמיניזם, אחד ממבני החשיבה הנוצרים בזרם הפרוטסטנטי, לפיו האדם נוצר כפי שהוא ואין לו בחירה, ובמותו אלהים (שאינו אלהינו) יסלח לו, או לא.


טרם קנאתו של קין בהבל יצאה אל הפועל ברצח הזהיר אותו ה׳:

במקור: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ׃

מתוקן: הֲלוֹא לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ וְאִם לֹא תֵיטִיב וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ׃


והמקרא כולו מסכים ומאשר שהבחירה ביד האדם למאוס ברע ולבחור בטוב, הוא מחליט איזו רוח תשלוט בו: רוח אמת או רוח שקר, לדוגמה: וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן: (מלכים א כב, כא-כב)

רוח טובה או רוח רעה? הדוגמאות רבות.

וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה: (שמואל א טז, יד)

וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה: (ישעיה יא, ב)

וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ: (וידבר ה, יד)


מיטיב להסביר זאת רש״ר הירש בפרושו לתורה:


קללת האדמה בעבור האדם, היא הדוגמא הראשונה לכך, שברכת הארץ תלויה לא רק באור השמש, במטר ובעיבוד טוב של הקרקע, אלא גם בנאמנות האדם לציווי ה׳. כשהתורה ניתנה לישראל, החלה ההרמוניה לחזור לעולם, וארץ ישראל הייתה לגן עדן בקנה מידה קטן. לכן הבטחות התורה לברכה מתייחסות לעולם הזה; והדרך המחזירה אותנו לגן עדן כתובה ומסורה בתורה. לפיכך, ההתאמה בין האדמה מצד אחד, לבין מעשי האדם מצד שני, מתגלה ביחוד בארץ ישראל ובעתידה, כנאמר בפרשת בחקותי.


אולם מתגלה כאן עוד נקודה חשובה: הדין האלקי גזר קללה על האדמה ועל הנחש, אך אינו כולל רמז לקללה על האדם! האדם לא נתקלל כלל. דבר לא נשתנה מייעודו הנעלה של האדם, ומיכולתו למלאו. רק התנאים החיצוניים והבמה, שבתוכם מוטל על האדם למלא את תפקידו, השתנו, וגם זה קרה רק לטובתו. אך התפקיד עצמו, ייעודו האלקי ויכולתו לקיימו לא נשתנו מאומה. עד היום, כל תינוק שנולד, יוצא מידי האלקים בטהרה כאדם הראשון בשעתו. כל ילד בא לעולם טהור כמלאך, לחיות ולהיות לאדם. יסוד זה הוא עיקר גדול בתורת ישראל ובחיי היהודי.


אך כמה עלובה וחסרת תקוה היא דמות האדם, המתוארת על ידי הטועים והכופרים בטהרתו. על יסוד מעשה גן עדן, הם בדו להם שקר – האמונה במה שהם קוראים ״החטא הקדמון״ – החותר תחת עתידה המוסרי של האנושות. ועל בסיס זה הם בנו בנין של רעות רוח, שכל יהודי צריך למחות כנגדו ברמ״ח אבריו ושס״ה גידיו.


אמת, שעקב החטא בגן עדן, ירשו כל יוצאי חלציו של אדם הראשון תפקיד חדש – לחיות בעולם שאינו מסביר להם פנים יפות כמקודם. אך זאת משום שהחטא חוזר ונשנה שוב ושוב. אולם יש מטרה מפורשת לניגוד שבין האדם והאדמה, והחינוך לויתור הנובע מזה: להדריך את האדם לקראת שלמות מוסרית, הסוללת את הדרך לשובו לגן עדן.


אך לומר שבגלל ״החטא הקדמון״ הוטבעה באדם הנטייה לחטא, ושהאדם איבד את היכולת להיות טוב, והוא מוכרח עתה לחטוא – אלה הם מושגים שהיהדות מוחה כנגדם בכל כחה. האדם כיחיד והאנושות ככלל יכולים בכל רגע לשוב אל ה׳, ולחזור ולחיות בגן עדן על האדמה. וכדי להגיע לכך, אין האדם זקוק לכל אמצעי אחר, פרט למסירות לחובתו, שביד כל אחד לקיימה. אין צורך לשם כך ב״מתווך״ שכבר מת ואחר כך קם לתחייה. כל תולדות האומה הישראלית מעידות על כך שה׳ היה קרוב לאנשי טהרה, כדרך שהיה קרוב לאדם הראשון קודם החטא. אברהם, משה, ישעיהו, ירמיהו, ואחרים כמותם, לא זכו לקירבת ה׳ אלא בזכות נאמנותם לחובתם. העיקר הראשון ביהדות – האלקים האחד בן החורין, בא בד בבד עם העיקר שני – האדם הטהור בן החורין.


שיטת ״החטא הקדמון״ היא טעות מצערת של דת זרה. הם סבורים שהחטא טבוע באדם כתוצאה מחטא אדם הראשון, והאדם אינו יכול להינצל מקללת החטא אלא בזכות האמונה בעובדה מסויימת. אולם במעשה גן עדן אין כל זכר לקללה הרבוצה על האדם. עד היום, מודה כל יהודי לפני ה׳: ״נשמה שנתת בי טהורה היא״. ואין הדבר תלוי אלא בי, לשמרה בקרבי בטהרה, ולהחזירה לידך בטהרתה הראשונה. כך לימדונו רבותינו: ״אין דור שאין בו כאברהם, אין דור שאין בו כיעקב כמשה כשמואל״ (בראשית רבה נו, ז). בכל תקופה ובכל דור, יש ביד האדם להתעלות לפסגות הגבוהות ביותר של המוסריות והרוחניות.


עוד הערה: האדמה נתקללה בעבור אדם, וככל שגדל קלקול האדם, כך גברה קללת האדמה. מצב האדמה כפי שהוא היום, אינו כפי שהיה מצבה בעבר, ואף לא כמו שהוא עתיד להיות. לכן, כל השוואה בין מצב האדמה היום למצבה בעת הבריאה, היא חסרת יסוד ומבוססת על הנחה מוטעית. וכן הוא ביחס לאדם: האדם נטרד משלוותו, ובזיעת אפיו מביא את לחמו, מתוך מאבק עם טבע שמתנגד לו. האדם היום אינו כפי שהיה בזמן שלוותו, ואף לא כפי שהיה בתנאים דומים לזמן שלוותו. לכן, כל השוואה בין אדם כפי שהוא היום לאדם מימים עברו, אין לה על מה שתסמוך. בזמן שהיו ישראל שרויים על אדמתם תחת השפעת תורת ה׳, הייתה הארץ כגן עדן בקנה מידה קטן. באותה העת הוציא מתוכו כלל ישראל אנשים אלקיים, כאליהו וישעיהו ושאר נביאי ישראל, אשר חזו את האלקים, ושמעו את דברו. הם היו בשר ודם כמונו, בני תמותה ילודי אשה.


זוהי תמצית כל תורת ה׳ והשלטון האלקי – לזכך ולרומם את החיים הארציים, ולקרב את החיים אל ה׳ ואל שכינתו.

 

בהתאמה לתורתנו, גם משותף לספר חנוך, ספר היובלים וצוואת השבטים שישנן רוחות טובות ורוחות רעות, ושהן המקור לכל הרוע בעולם:


בצוואת יהודה - 4 רוחות ביין


ועל כן שמרו בני את גבול היין כי ארבע רוחות רעות בו רוח החמדה רוח חשק בשרים רוח ההוללות ורוח הבצע. אם תשתו יין בשמחה היו ענוים ביראת ה׳ כי אם בשמחתכם תסור יראת ה׳ ישָאר השכרון ואתו תבוא פריצות. ואם תבקשו לחיות בענוה אל תגעו כליל ביין למען לא תחטאו בדברי שחץ ומריבות ובעלילות שוא ולא תעברו מצות ה׳ ותמותו לא בעתכם. כי היין יגלה גם סודות אלהים ואנשים כאשר גיליתי גם אנכי את מצוות אלהים וסודות יעקב אבי לכנענית אשר אמר לי אלהי אל תגלה.


בצוואת ראובן - 7 רוחות שיוצרות את האדם ו-7 רוחות תעתועים לנגדן


ועתה שמעו אלי בני את אשר ראיתי על דבר שבעת רוחות התֹהו באֶבלי. כי שבעה רוחות ניתנו נגד האדם והם ראש כל מעשה נַעֲרות. ושבעה רוחות אחרים נִתנו לו כאשר נוצר ובהם יהי כל מעשה האדם. הראשון הוא רוח החיים אשר בו יִוָסד קיום האדם השני הוא רוח הראיה אשר בו תִוָצר התאוה: השלישי הוא רוח השמיעה אשר אתו תבוא חכמה הרביעי הוא רוח הריח ואיתו ניתנו הטעם ושאיפת האויר והנשימה. החמישי הוא רוח הדיבור ואיתו תבוא תבונה. הששי הוא רוח הטעם ועל ידו תהיה אכילת כל מאכל ומשקה ועל ידו יווצר הכח כי במאכלים יסוד הכח. הרוח השביעי הוא רוח ההולדה והמשגל ועל ידו יבוא החטא בתאוות החשק. ועל כן אחרון הוא במערכת הבריאה וראשון לנֹעַר כי מלא הוא כסילות ואת הנער יוביל כעיוֵר אל בור וכבהמה אל שחת. ואחרי כל אלה עוד רוח רוח השינה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות.

ובכל הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים. לראש יכוֹן רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הרעב בבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה. הרביעי הוא רוח החנופה ואחיזת העיניים למען ישא חן בהכנעו לפני איש. החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשנאה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים. השביעי הוא רוח הרֶשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאות נפשו כי הרֶשע יתחבר בערמה עם כל הרוחות האלה. ועם כל אלה יתחבר רוח השינה והוא רוח עִוְעים[1] והזיה. וכך יאסֵף כל נער כי תחשׁך דעתו מהאמת ולא יבין בחֻקַת ה׳ ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי.


צוואת שמעון - רוח הקנאה והזנות


בני שמעו לי והשמרו מרוח עִוְעִים ומן הקנאה כי הקנאה תמשול ברוח האדם ולא תתנהו לאכול ולשתות ולעשות טוב. כי בכל מקום תסיתהו להרוג את אשר יקנא בו וכל עוד האיש אשר יקֻנא יפרח אזי יבוֹל המקנא בו. ועל כן שנתים עיניתי נפשי בצום ואדע כי יגאֵל האיש מקנאה ביראת אלהים. כי כל אשר ינוס אל ה׳ תרחק ממנו הרוח הרעה ודעתו עליו תֵקל. והוא גם את אשר קנא בו ירחם ויסלח לאויביו וככה יסור מקנאה. השמרו גם מן הזנות כי הזנות היא אם כל רע בהרחיקה מאת ה׳ ובהקריבה לבליעל.


צוואת יששכר - באיש תם לא ימשלו רוחות רעות


ועתה בני שמעו אלי והתהלכו בתם לבבכם כי בו ראיתי את כל רצון ה׳. איש תם לא ישאף הון ומאכלי תאוה שונים לא יחמוד ובגד מחלצות לא ירצה. ימים רבים לא יקוה לחיות והוא רק לרצון ה׳ יחכה. ועל כן כל רוחות תעתועים לא ימשלו בו כי לא יואיל הבט אל יפי הנשים למען אשר לא יחלל נפשו בתהפוכות.


צוואת זבולון - רוחות התוהו מתעות האדם


״...ואחרי הדברים האלה תזכרו את ה׳ ותשובו והוא ישיב אתכם לארצו כי חנון ורחום הוא לא יפקוד עון על בני איש כי בשר המה ורוחות התהו התעום במעשיהם.״


צוואת דן - על רוח הכעס


״כי הכעס ענין רע הוא בני ואת הנשמה ירגיז ואת הגוף יכניע ובנפש ישלוט ויתן תעצומות לגו למען יַעשה כל רע. ואם הבשר יעשה כל אלה תאשר גם הנפש את הנעשה כי לא תראה נכֹחה: על כן איש כי יכעס יעוז לו והיה לו כוח פי שלושה בכעסו הכח הראשון הוא חֵיל עוזריו הכח השני עשרו כי בו יפֻתה וברֶשע ינצח כי יש לו הכח השלישי הוא כח הבָּשר בו יעֲשה רעה. וגם אם יחלה הכועס היה לו כח פי שנים בכעסו כי הכעס יעזור תמיד בעשות רשע. והרוח הזה יהלך עם רוח השקר לימין השטן למען יעשו מעשיהם בכזב ובכח אכזר. ועל כן הַכִּירו בני את כוח הכעס כי הבל הוא. כי בתחילה מדברים יתעורר ובמעשים יחזֵק את אשר יכעס ובנזקים קשים יסעיר את דעתו עד אשר יעִיר בכעס גדול את נפשו. כי בתחילה ייטיב לשמוע ויחדד את דעתו לקבל עצת מזימות והיה כי יכעס האיש והאמין כי צדק בכעסו. לכן אם ידבר אליכם איש קשות אל תתעוררו לכעוס ואם יהללכם איש כי קדושים אתם אל תתגאו ואל תשתנו לא לשמוח ולא למאוס.


וכי יאֻנה לכם נזק או כי תאבד לכם אבדה אל תעצבו בני כי הרוח הוא יעורר אתכם להתאוות תאווה אל הדבר האבוד למען תפלו בכעס על ידי העצב. וכי יאונה לכם נזק לרצונכם או לא לרצונכם אל תדאגו כי הדאגה תוליד כעס וכזב. כי רע הכעס עם השקר ושני פנים לו ושניהם יתחברו למען הרגיז לב ותסער הנפש תמיד וסר מעליה ה׳ ובליעל ימשל בה.


צוואת נפתלי - האדם משמש משכן לרוחות הרעות


וכי תעשו גם אתם בני את הטוב יברכוכם בני איש ומלכים ובכם יתפאר אלהים בין הגוים והשטן ינוס מפניכם וחיות השדה יראו מכם וה׳ יאהבכם ומלאכים יסוככו עליכם. כי כאשר יגָדֵל איש את הילד היטב ויִפָּקד שמו לטובה ככה יפקד גם זכרכם לטוב לפני האלהים כי תעשו את הטוב. ואשר לא יעשה טוב יקללוהו מלאכים ואנשים ואלהים יחולל על ידו בין הגויים והשטן יעשהו כלי משכן לו וכל חיית השדה תרדה בו וה׳ ישטמהו.


צוואת גד - על רוח השנאה


ועתה בני שמעו דבר אמת למען תעשו צדק וכל משפט עליון ולא תתעו אחרי רוח השנאה כי היא הרעה בכל מעשי בני האדם. כל אשר יעשה האדם יתעב השונא כי יעשה את חקות ה׳ לא יהללהו וכי ירא מפני ה׳ וצדק ירצה לא יאהבהו. אמת יֵבזה במאושר יקנא דיבת עם יחבב וגאוה יאהב כי השנאה תעור את נפשו כאשר עוורתי גם אנכי ביוסף.


ועל כן השמרו מפני השנאה כי השונא יחטא גם לאלהים כי לא יחפץ שמוע לדברי מצותיו לאהוב את רעהו ובזה לאלהים יחטא. כי אם גם אחיו יכשל יחפֵז להודיע לכל ויתאמץ למען ישפט יענש ויומת. ואם עבד יהיה והסיתו באדניו וחרש עליו כל רע למען יוכל להמיתו. כי השנאה תעזור ברצח נגד כל אשר יצליחו והיה כי תראה או תשמע על דבר הצלחתם וחָלתה. כי כאשר תבקש האהבה להחיות מתים ולעורר את המוּעדים למות כן תבקש גם השנאה להרוג את החיים ולא תאבה להשאיר בחיים גם אשר עֲוֹנם בחבלי שוא. כי רוח השנאה בקוצר רוחה תפעל יחדו עם השטן בכל להמית בני איש ורוח האהבה תפעל יחד עם תורת האלהים בארך רוח להושיע את בני האדם.


רעה היא השנאה כי תמיד עם כזב תתחבר ונגד האמת תדבר תשים קטן לגדול חושך לאור מר למתוק תקרא ורצח תוֹרֶה. תעיר קצף וּתעורר מלחמה ואת הלב תמלא רעה וחמת השטן. וכאשר נוסיתי הנני אומר לכם בני אשר תנוסו משנאת רֵעַ ותדבקו באהבת אלהים בלב ישר כי יושר לבב יגרש שנאה וענוה תפיץ קנאה. כי צדיק ועניו יירַא מעשות רשע ולא יראה אשמת רעהו כי אם את נפשו כי אלהים יראה ללבבו. ולא ילך רכיל באיש חסיד כי יראת עליון תשכן בו. אם יִרַא לחטוא לאלהים לא יחפוץ לעשות עָוֵל לאיש ואף לא במחשבותיו.


צוואת אשר - הבחירה בטוב משכינה רוח אלהים


ואתם בני אל תהיו כמוהם בעלי שני פנים לטוב ולרע כי רק בטוב תדבקו כי בו ישכן אלהים ובני אדם ידרשהו. נוסו לכם מפני הרע והבריחו את היצר הרע במעשיכם הטובים. כי אלה אשר שני פנים להם ויעבדו את תאוותיהם למען ימצאו חן בעיני בליעל ובעיני האנשים הדומים להם ולא יעבדו את ה׳.

כי האנשים הטובים ישרים הם ואם החנפים יחשבוּם לחוטאים - לפני ה׳ יצדקו. ורבים אשר ישמידו את הרשעים שני מפעלים יעשו טוב ורע אולם הכל טוב הוא כי עקרו את הרע משרשו וישמידהו[2]. ויש אשר ישנא את הרשע חונן הדל ואת נואף האשה והצם גם לזה שני פנים ואולם כל המפעל טוב הוא כי הולך הוא בדרכי ה׳ אשר לא יקבל את הנראה טוב כטוב באמת. ויש אשר לא יחפץ לראות ימים טובים עם הוללים למען אשר לא ינבל את פיו ונפשו יגאל גם לזה שני פנים והכל טוב הוא כי אלה לצבאים ולאילות ידמו. כי בהיותם פראים לטמאים ידמו ובאמת טהורים הם כי קינאו לה׳ וילכו בדרכיו וינזרו מכל אשר ציוה אלהים בחקותיו כי שנֵא רע ויבדל בין הרע ובין הטוב.


ראו בני איך שנים בכל המה זה לעמת זה והאחד בשני יסתר בצע בעשר שכרון בטוב לב עצב בשמחה והוללות בחיי האישות. אחרי החיים מות יבוא אחרי כבוד קלון אחרי היום הלילה וחשך אחרי אור. וכל אלה תחת השמש המה והצדק תחת שלטון החיים והרשע תחת שלטון המוות ועל כן יחכו למוות חיי עולם. לא יוכל איש לקרוא לאמת כזב ולצדק רשע כי האמת תחת שלטון האור היא כמו שהכל תחת שלטון אלהים. בכל אלה ניסתי אני בימי חיי ולא סרתי מאחרי אמת ה׳ ואת חקי עליון חקרתי כי בכל כחי הלכתי בישרי אחרי הטוב.


ואתם בני שמרו גם אתם את מצות ה׳ ולכו בישר פנים אחרי האמת. כי אלה אשר שני פנים להם משנֶה יאשמו כי גם עשֹה יעשו את הרע וגם יָחֹנו את כל עושיו כי ילכו אחרי רוחות התהו הנלחמים עם בני איש. שמרו בני אתם את מצוות ה׳ ואל תלכו אחרי הרע בחשבכם אותו לטוב. ודרשו אחר הטוב באמת ושמרהו בכל מצות ה׳ כי תשובו אל ה׳ ובו תרגָעו: כי סוף בני האדם יוכיח על צדקתם כי יִוָדעו למלאכי ה׳ ולמלאכי בליעל. נפש אשר תתרגז בחייה בלכתה יציק לה הרוח הרע אשר אותו עבדה בתאוותה ובמעשיה הרעים. וכי ישלַו איש ויכיר בשמחה את מלאך השלום הוא ינחהו לחיי עולם.


צוואת בנימין - אהבת ה׳ ובחירה בטוב מניסה רוחות רעות


ועתה בני אהבו גם אתם את ה׳ אלהי השמים והארץ ושמרו מצותיו ולכו בדרכי יוסף האיש הטוב והקדוש. ומחשבותיכם תהיינה לטובה כאשר ידעתם גם אותי כי כל איש אשר מחשבותיו נכוחות יראה הכל ישר לפניו. יראו את ה׳ ואהבו את רעיכם ואף אם יבקשו רוחות בליעל להציק לכם בכל צרה רעה לא ימשלו בכם כאשר לא משלו גם ביוסף אחי. מה רבו האנשים אשר ביקשו את נפשו וה׳ הגן עליו כי כל ירא ה׳ ואוהב רעהו לא יכהו רוח בליעל כי ה׳ מגן לו. וגם מזימת אנשים וחיות לא תוכל למשול בו כי ה׳ בעזרו עקב האהבה אשר אהב את רעהו. ובפגישתם קרא יעקב הבן יקיר לי יוסף ניצחת את רחמי יעקב אביך ויחבק לו וינשק לו כשעתיים.


אתם ראיתם בני את אחרית האיש הטוב יוסף. לכו במחשבה טובה בדרכי רחמיו למען תשאו גם אתם זרי תהילה כי איש טוב לא תחשכנה עיניו כי ירחם על כל. וכי יתפאר אדם לא יתחַר בו וכי יעשר לא יקנא בו גיבור כי יהי ישָבְחהו את צנוע יאהב על דל ירחם על חולה יחוס ואת ה׳ יהלל. לירא ה׳ מגן הוא לאוהב אלהים יעזור למתעב עליון יוכיח וישיבהו מדרכו ואשר חסד רוח טוב שפוך עליו אותו יאהב כנפשו. ואם חטאים הם ואם יחרשו עליו רעה עושה טוב ינצח רע כי אלהים מגן לו ואת הצדיקים כנפשו יאהב.


ועל כן בני אם מחשבותיכם תהיינה טובות גם מרעים ישלימו אתכם והוללים יבושו מפניכם וישובו לטוב. ואנשי בצע לא רק ישובו מתאותם כי גם נתון יתנו את חילם לאשר בצרה. ואם תעשו טוב גם רוחות הטמאים ינוסו מפניכם וחית השדה תירא מכם: כי כאשר יכבד איש מעשים טובים על דעתו אור יגיה וגם החושך ינוס משם.



ואמר נותן התורה: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע׃ (דברים ל, טו)


bottom of page